1896: התחילה ההבנה שהכנסת פחמן דו חמצני לאטמוספירה מחממת את כדור הארץ. אבל חוכמת התקופה ההיא אמרה שלטבע יש איזון שבני אדם לא יכולים להפר. אז כן, אף אחד לא לוקח את זה ברצינות.

1938: כשמדענים הסתכלו על שינוי הטמפרטורה ב-50 השנים האחרונות, הם גילו שכדור הארץ מתחמם. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ב-1945, הייצור התעשייתי נכנס להילוך מהיר. שריפת דלקים מאובנים הואצה כדי לספק אנרגיה לתעשייה בהתאם. שריפה זו יצרה כל כך הרבה זיהום לאטמוספירה, שהוא חסם חלקית את קרני השמש. כך העולם למעשה התקרר מעט במהלך שלושת העשורים הבאים. 

שנות ה-50: מדענים בוחנים מקרוב את ההשפעות של פחמן דו חמצני על הטמפרטורה בעולם. בפעם הראשונה, התחלנו להבין שאולי אנחנו בבעיה: אם עוד כמה מעלות יעלו, החום ימיס את הקרחונים של כדור הארץ. אבל לרוע המזל, המלחמה הקרה גנבה את ההצגה עם איום קיומי אחר: מלחמה גרעינית. 

שנות ה-60: מגמת ההתקררות נמשכת.

שנות ה-70: הטמפרטורות מתחילות לעלות שוב. עם הזמן, זה משך את תשומת הלב של אנשים, וההתחממות הגלובלית התחילה להיכנס למודעות הציבור. 

1995: קבוצה בינלאומית של מדענים(IPCC) מפרסמת את ההצהרה הפומבית הראשונה, לפיה יש השפעה אנושית ניכרת על האקלים העולמי. ב-2001 הם צפו שההתחממות של המאה ה-21 תהיה חזקה בהרבה מזו של המאה ה-20. במהלך העשור הבא, כמה מההשפעות הצפויות של ההתחממות הגלובלית מתחילות להתרחש.

תמונת המצב הנוכחית: הפליטות העולמיות גדלו במהירות במהלך 50 השנים האחרונות ועדיין לא הגיעו לשיא. מדיניות האקלים הנוכחית אכן מפחיתה את הפליטות, אבל לא מספיק.

אז מה צופן העתיד? אם נרסן את פליטת CO2, הטמפרטורות עלולות לעלות עד 2.5 מעלות פרנהייט עד 2099. זה יהיה ניתן לניהול. אם לא נעשה את זה, הטמפרטורות עלולות לעלות ביותר מ-8 מעלות. תרחיש כזה יגרום למחסור עצום במזון, הכחדות המוניות ושירטוט מחדש של קווי החוף העולמיים.